אני זוכרת שבלילות החוף הגשומים והקרים כפי שהיה בשנות ה 50 ,של שנים גשומות וברוכות. זה לא היה מן הדברם הקלים והנעימים להרחיק למקומות שונים כדי להתרוקן כשאן תאורה,אין שביל ואין מידרכה.
לא פעם ניתקלנו במהמורות ונפלנו בתוך החשכה, ניגרם נזק! אין דבר!קמים וממשיכים הלאה.
גם ענייני המזון-היה בצימצום, דל בויטמיני היסוד ואת אותותיו אנו חוות עתה בבגרותינו.
כנ"ל גם בלבוש, לבשנו את המינימום העיקר שיהיה צנוע, נקי לא מטולא ולא בלוי.
יש לציין שעם כל הסבל והמחסור אנו ועוד אלפי תימנים ותימניות גילו חריצות ושלחנו את ידינו בכל עבודה בשדה,בקטיף,סלילת כבישים,נקיון בתים ומדרגות.
אנו רוצות לידע את הדורות הבאים, שאנו לא ליקקנו דבש והמולדת לא הוגשה לנו על מגש של כסף, אלא בדם יזע ודמעות.
אתם דור העתיד לא חויתם את אשר אנו ועמיתינו חוו.
אנו כיום יודעים להעריך את אשר נעשה במשך שישים שנה.
עליכם דור העתיד לשמור מיכול מישמר על מה שקיבלתם-"את המדינה" הצעידו אותה קדימה ותהא דוגמא ומופת לכל מדינות העולם.
ולסיום:
אשרינו שנולדנו בתקופה כזו שאיפשרה לנו לעלות למולדיתינו מקדמת דנא, למרות כל הקשיים והמאמורות שנקרו בדרכינו מירגע יציאתינו מהגלות ועד הגיענו הלום.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אכן היתה לכם פתיחה קשה בתחילת דרככם בארץ .
השבמחקאני נולדתי בארץ וזוכרת אני את הימים הקשים שעברו
השבמחקעל עולים חדשים שהגיעו בשנות החמישים והשישים.
אולם יש לזכור שגם הורינו היו עולים חדשים שלפני קום המדינה והתנאים שהיו בביתם גם אחרי 25 שנים
בארץ ( ללא מדינה יהודית אלא בתקופת המנדט הבריטי)
היה קשה, לדוגמה אני זוכרת גיגית גדולה (ששמשה בדרך כלל לכביסה) במרכז החדר היחיד שהיה לנו,
ובו מים חמים,ואת כל הילדים הקטנים היו רוחצים בו אחד אחרי השני.